<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ז'</h1>
<h2>דף עו:</h2>
אווז שנשבר עצם שלו בסמוך לארכובה ונתקשר לא היה רבי רוצה להתיר, אף כי אין מראית הבשר משתנה באדמומית מן האחרת. והמתיר אין למחות [בו]. שאלו את רבי על אווז שנשבר עצם שלה למעלה מן הארכובה סמוך [לצומת הגידים וחזר ונקשר], ולא יצא לחוץ. והשיב רבי, אין אני בקי בדבר זה, לא לאסור ולא להתיר. ודומה לי מסברא מאחר שנקשר העצם ואין ניכר אדמומית וקילקול בבשר הירך, כגון השבר וסמוך לו [למטה] ולמעלה וכשחותכין אותו בסכין שוה לגמרי למראה שאר בשר, אין כאן ריעותא [עוד] מצומת הגידין ומותר. אבל לא מלאני לבי מעולם להתיר אפי' לאחרים וכל שכן לעצמי לפי שאין בידי קבלה בדבר. אבל כל הבא להתיר לא אמחה בידו. וגם כשלא חתכה ובדקו אם שוה לשאר בשר אם לאו ודומה מבחוץ שנתרפא יפה, היה דומה קצת שמותר. אך מפני שאין בידי קבלה לא עשיתי מעולם מעשה. וכמדומה לי בבירור כשהייתי דר ברמרו אחר יציאת רבינו משם קודם שהלכתי לדור בדנפיירא, פעם אחת הלך רבינו מטרוייש לרמרו להוציא ספריו ומטלטליו משם ושחטו אווזות בבית רבינו כי שם נתאכסנו, ור' אלעזר היה דר ברמרו. ובאותן אווזים היתה אחת שנשברה ירך שלה למעלה מן הארכובה ונקשר. ושאלו לי ואמרתי להם לשאול מרבינו, ולא שמעתי שאסר ובחזקת שאכלוה היה לי דבר זה באותו שעה. אבל [לא] חקרתי ולא שאלתי ולא שמעתי מעולם לא איסור ולא היתר. וגם אותו אווז איני זכור אם נשבר נגד צומת הגידים או למעלה יותר, ולא שמעתי מאחרים ולא מנשים שנוהגות בו איסור. [תשובה זו בנוסח אחר] שאלו את רבי על אווז א' שנשברה עצם שלה למעלה מן הארכובה בסמוך לה, וחזר ונקשר, שקורין רנואיר בלעז. ואותו עצם נשבר ולא יצא לחוץ. ועתה לא ידע רבי אם יש לספק שמא נפסק אחד מחוטי צומת הגידין, וצריך בדיקה. דכיון שיש ריעותא בזה, שנשבר העצם, צריך [בדיקה] כי ההיא [נ"א ע"א] שדרו כרעיה אבתרייתא דצריך בדיקה. אי לא משום דחוט השדרה לא (שבירו) [שכיח שנפסק]. וההיא (דבן עזאי) [דבן פזי] עד בין אגפים [מ"ו ע"א] ונפולה ודרוסה [מ"ג ע"ב]. וההיא אווזא דמיסמיס קועיה בדמא [כ"ח ע"א] וההוא בר טביא דהוה (מריש) [בי ריש] גלותא דמפסקי כרעיא בתרייתא בדקיה רב בצומת הגידין (אכשריה) [נ"ט ע"א]. וההיא עופא דאתא לקמיה דרב אשי בדק ולא אשכח אלא חמיסר [ע"ו ע"ב]. מכל הני שמעתתא שמעינן דכל היכא דאיכא ריעותא בדקינן, וכי הני טבחי דידן לא (בקעינן) [בקיאי] בבדיקה ואסיר. או שמא אין צריך בדיקה, דאין רגיל העצם להתקשר היכא דנפסק צומת הגידין. וכמדומה לו אירע ברמרו, ואסר רבינו אך עוף אחד חי. ושמא לא חש רבינו לדבר מועט. אבל עוף שחוט ומבושל לא היה מחמיר. כי דבר רגיל הוא מאד. וגם (יאמר) [אילו יאסר] רבינו כמה וכמה. והנה הסרתי (על) [כל] הכלים שנתבשל האווז בהם, וגם השומן שעשו ממנו. עד יבא דבר ויורה צדק לנו מרבינו. [ולא שמעתי] להספק בשם שום רב, אכן (באמצע) [בעצמי] חששתי כל הימים. וגם אותן אווזות שנשחטו בבית רבי אלעזר לצורך רבי לא היה זכור אם היה השבר נגע הצומת כמו שאילתך, או למעלה הרבה מן הצומת. ותמיה אני אם הוא אסור. ולא שמעתי לא מן אחרים ולא מן הנשים שנוהגין לאסור ושיהא שום איסור כי אפשר שיהא איסור בדבר ולא יהיה ידוע לכל. והלא דבר רגיל הוא. וטוב בעיני שישאלו לאחרים ואל יסמכו על סברתי. ואע"פ שכתבתי כל הענין מעצם הנשבר, דעתי לחזור עליה.
